<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יוסף בר אבא</h1>
<h2>דף עד.</h2>
גרסינן בפרק המדיר סוף [הלכה] המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, אמר רב יוסף בר אבא א"ר מנחם א"ר אמי המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה הימנו גט. בהא הוא דלא טעי, הילכך גמר ובעיל לשם קידושין. ולא אמר רבי [ישמעאל] על דעת קידושין הראשונים הוא בועל. דכיון דלא טעי וידע שאין קידושין תופסין בפחות משוה פרוטה גמר ובעל בעילה זו לשם קידושין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ומדנקט אמר עולא המקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט. ותימה אהא דהמקדש בפחות משוה פרוטה צריכה גט משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. משמע אפילו אם [היא] קטנה וקיבל אביה קידושיה. ולמה תולה בזה שבעל לשם קידושין. והלא כשם שצריך דעת האיש בקידושין כך צריך דעת האשה. ואם הוא בקי בפחות משוה פרוטה [ויודע] שאין קידושין תופסין, היא אינה בקיאה על אותה פחות משוה פרוטה. בשלמא גבי מקדש על תנאי ובעל היא ניחא לה לבטולי תנאה. אבל כאן היאך קידושיה [חלו] כלל [הואיל] ודעתה על אותן קידושין. ויש לתרץ כיון דאיתתא בכל דהו ניחא היא מקנה את עצמה בכל ענין שהקידושין חלין, ותולה עצמה על דעת שבכל ענין שדעתו לקנות מקנה את עצמה משום דניחא לה.
